ציבור מורכב דורש הנהגה מורכבת

בין אם הדברים מוצאים חן בעינינו ובין אם לאו, הציבור שלנו הינו ציבור מורכב. ניתן לחלק את הציבור הדתי לאומי כיום לשלשה זרמים: זרם שמרני, המכונה 'חרד"ל', קטן בכמותו אולם בעל משקל איכותי בעולם התורני ובמערכות החינוך; זרם ליברלי, המכונה 'לייט', אף הוא קטן בכמותו אולם בעל השפעה תקשורתית גדולה (הגורמת לו להשלות עצמו כי הוא הרוב); ושאר הציבור, שהוא הרוב הכמותי באמת, החי באורח חיים המשלב בין שני הזרמים.

מאז הבחירות לכנסת נתפס הזרם הליברלי לשיכרון כוח. שיאו של ההיבריס היה בניסיון כוחני לכפות מועמד לרבנות הראשית שלדעתם (!) נדמה היה שיוביל את הרבנות לכיוון הרצוי להם. איני נכנס כלל לסוגיה מי צודק ומי לא, אולם לא ניתן להתכחש לכך שהרב סתיו, תלמיד חכם בעל זכויות רבות, נושא גם את התואר 'שנוי במחלוקת אצל חלק גדול מרבני הציונות הדתית'. בניסיון לכפות את דעתו על הרבנים, בסוגיה שהיא רבנית מובהקת, לא בחל הזרם הליברלי באמצעים: החל בבחירת הרב סתיו כמועמד מטעם הבית היהודי בהליך מפוקפק; המשך במסע תקשורתי אלים להשחרת פניו של כל מי שמבחינה אידיאולוגית (!) מתנגד לדרכו; וכלה בהכשלה מכוונת של הרב אריאל כמועמד מוסכם על כל הציבור. הריאקציה מהזרם שכנגד הייתה טבעית וגרמה לשידוד מערכות שבסופו של דבר הסתיימה בכישלון המועמדות של הרב סתיו. הלקח שכולנו צריכים ללמוד ממנו הוא פשוט: לא ניתן לרמוס צד אחד ברגל גסה. הדברים אמורים גם ביחסינו לצבורים אחרים במדינת ישראל כדוגמת הציבור החרדי.

ההבנה כי שינוי אמיתי מגיע מתוך שיתוף פעולה וביכולת הכלה אולי אינה תופסת במאבק בינינו ובין הפלסטינאים, אבל בוודאי תופסת במערכות היחסים בין הזרמים השונים בעם ישראל. להבא, כדאי לנפתלי בנט להאזין קצת פחות ליחצ"נים ופרופסורים ליברלים (שהקמפיין התמוה והבזבזני שניהלו בהרצתו של הרב סתיו הוכיח שגם מבחינה מקצועית יש להם עוד מה ללמוד), ולהאזין יותר בענווה לרחשי הלב המורכבים של הציבור הדתי-לאומי.